The Torah commands us to live in the סֻכָּה for the duration of סֻכּוֹת. Seven days in Eretz Yisrael, eight days in the Diaspora.
One should move into the סֻכָּה and bring along one's creature comforts; one's comfortable chairs and favorite dishes.
The Mitzvah of סֻכָּה is one of the few where the Torah explicitly gives us a reason:
לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם
כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
"Sit in the סֻכָּה for seven days in order that your descendants should be aware that the Yidden dwelled in סֻכּוֹת during their journey out of מִצְרָיִם."
The word סֻכּוֹת could be referring to the Clouds of Glory that surrounded and protected the entire Jewish encampment (as per R' Eliezer) or actual סֻכּוֹת-huts that individual families lived in (as per R' Akiva).
One should keep these "reasons" in mind when fulfilling the Mitzvah of סֻכָּה.
One should treat the סֻכָּה with respect and not bring in items one wouldn't tolerate at the Shabbat table.
Source: Kitzur Shulchan Aruch 135:1, 2
- Danny
Monday, 12 Tishrei 5778
כְּתִיב, בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, פֵּרוּשׁ, תָּדוּרוּ בַּסֻּכּוֹת. אָמְרָה תוֹרָה, שֶׁיָדּוּר בַּסֻּכָּה שִׁבְעַת יָמִים. כְּמוֹ שֶׁהוּא דָר בְּבֵיתוֹ כָּל הַשָּׁנָה, כֵּן תְּהֵא עַתָּה עִקַּר דִּירָתוֹ בַּסֻּכָּה, שֶׁיַכְנִיס לְתוֹכָהּ כֵּלָיו הַנָּאִים וּמַצָּעוֹת הַנָּאוֹת, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְלוֹמֵד וּמְטַיֵל וְיָשֵׁן בַּסֻּכָּה. וַאֲפִלּוּ אִם מְסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ, יְסַפֵּר בַּסֻּכָּה. וְכֵן אִם מִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, יִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה
כְּתִיב, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלָכֵן צְרִיכִין לְכַוֵּן בִּישִׁיבַת הַסֻּכָּה, שֶצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב בַּסֻכָּה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְסֻכּוֹת אֵלוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי, נֶחְלְקוּ בָּהֶם תַּנָּאִים
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֵמָּה עַנְנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁהִקִּיף בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ, לְבַל יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ
וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, סֻכּוֹת מַמָּשׁ, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם בִּשְׁעַת חֲנִיָתָן מִפְּנֵי הַחַמָּה
וְאַף עַל פִּי שֶׁיָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, לֹא צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַסֻּכָּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, לְפִי שֶׁהוּא הַתְחָלַת יְמוֹת הַקַּיִץ, וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת אָז סֻכָּה לְצֵל, וְלֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת שֶׁהִיא בְּמִצְוַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. לָכֵן צִוָּה אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹתָהּ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁהוּא זְמַן הַגְשָׁמִים, וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לָצֵאת מִסֻּכָּתוֹ וְלֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ. וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִין מִן הַבַּיִת לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, בָּזֶה יֵרָאֶה לַכֹּל, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתָהּ
צָרִיךְ לְהַחֲזִיק אֶת הַסֻּכָּה בְּכָבוֹד, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו
וְלָכֵן לֹא יַכְנִיס לְתוֹכָה כֵּלִים שֶׁאֵינָם מְכֻבָּדִים, כְּגוֹן קְדֵרוֹת, וְכַד שֶׁשּׁוֹאֲבִים בּוֹ מַיִם, וְכֵלִים שֶׁמַּשְׁהִים בָּהֶם קֶמַח, וַעֲרֵבָה וְיוֹרָה וּמַחֲבַת וּמַכְתֶּשֶׁת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן. וְגַם הַקְּעָרוֹת, לְאַחַר הָאֲכִילָה צָרִיךְ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ. אֲבָל כְּלֵי שְׁתִיָה, יִהְיוּ בַּסֻּכָה
וְנוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס לְתוֹכָהּ נֵר שֶׁל חֶרֶס, מִשׁוּם דְמָאִיס. וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה בָּהּ תַּשְׁמִישׁ בָּזוּי, כְּגוֹן שְׁטִיפַת קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת. אֲבָל כּוֹסוֹת, מֻתָּר לִשְׁטֹף. וְכָלֹ שֶׁכֵּן דְּאָסוּר לְהַשְׁתִּין בָּהּ, אֲפִלּוּ לְתוֹךְ כֶּלִי, אַף עַל פִּי שֶעושֶׁה כֵן בְּתוךְ בֵּיתוֹ. אֲבָל תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, מֻתָּר בַּסֻּכָּה, שֶׁהֲרֵי עִקַּר מִצְוָתָהּ אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ
אִם הִכְנִיס לְתוֹכָהּ כֵּלִים בְּזוּיִים, אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּכָךְ. אַךְ בְּשָׁעָה שֶהֵם בָּהּ, אֵין לְבָרֵךְ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, עַד שֶׁיּוֹצִיאוּם
No comments:
Post a Comment