Halocho #1906 - Chol Hamo'ed; Chol or Mo'ed?

The intermediary days of פֶּסַח and סֻכּוֹת are known as חֹל הַמּוֹעֵד. Some types of work are permitted, others are forbidden.

Chazal (our Rabbis of blessed memory) have some harsh words for those who don't honour חֹל הַמּוֹעֵד properly. Honouring חֹל הַמּוֹעֵד includes eating meals and wearing clothes that are closer to Yom Tov standards than regular weekday standards.

On חֹל הַמּוֹעֵד one may do all work needed to prevent a monetary loss.

Preparing food for חֹל הַמּוֹעֵד or the last days of Yom Tov is allowed.

Gardening is forbidden besides for picking fruit for חֹל הַמּוֹעֵד or Yom Tov, and to prevent plants dying, e.g. if they need to be irrigated. Planting is forbidden.

Cutting hair is forbidden on חֹל הַמּוֹעֵד. Cutting nails is only allowed if one also cut them before Yom Tov.

Writing down information so that it won't be forgotten is allowed. Writing letters to friends and family is allowed. The custom is to write the first line at an angle as a reminder that writing is only partially permitted.

Source: Kitzur Shulchan Aruch 104.

Ktiva Vechatima Tova

- Danny
Wednesday, 22 Elul 5777

חֹל הַמּוֹעֵד אָסוּר בִּקְצָת מְלָאכוֹת וּמֻתָּר בִּקְצָתָן, דְּהַיְנוּ כָּל מַה שֶּׁהוּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה לְחֹל הַמּוֹעֵד אוֹ לְיוֹם טוֹב

וְכֵן מְלָאכָה בְּדָבָר הָאָבֵד, דְּהַיְנוּ שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂנָּה יָבֹא לִידֵי הֶפְסֵד, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּחֹל הַמּוֹעֵד מְלָאכָה הָאֲסוּרָה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַמְחַלֵּל אֶת חֹל הַמּוֹעֵד, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה 

עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַמְבַזֶּה אֶת חֹל הַמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְהַמְבַזֶּה, הַיְנוּ, שֶׁאֵינוֹ מְכַבְּדוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת. וְלָכֵן כָּל אָדָם חַיָּב לְכַבְּדוֹ כְּפִי כֹּחוֹ, וְלִלְבוֹשׁ בְּגָדִים מְכֻבָּדִים 

מְלֶאכֶת דָּבָר הָאָבֵד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת גַּם עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל אַחֵר, אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר. אֲבָל מַה שֶּׁאֵינוֹ דָּבָר הָאָבֵד, אֶלָּא שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֵין לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל אַחֵר בְּשָׂכָר, אֶלָּא עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי. וְאִם אֵינוֹ מוֹצֵא אֵינוֹ יְהוּדִי, וְגַם בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, מֻתָּר אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל בְּשָׂכָר 

הָא דְּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת דָּבָר הָאָבֵד, זֶהוּ דַוְקָא אִם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ קֹדֶם יוֹם טוֹב. אֲבָל אִם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ קֹדֶם יוֹם טוֹב וְהִנִּיחוֹ עַד חֹל הַמּוֹעֵד, אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד 

זְרִיעָה, אֲסוּרָה. וְאִם יֵשׁ לוֹ זְרָעִים, שֶׁאִם לֹא יַשְׁקֵם בְּמַיִם יִפָּסְדוּ לְגַמְרֵי, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹתָם

אָסוּר לִתְלוֹשׁ אוֹ לִקְצוֹץ שׁוּם דָּבָר מִן הַמְחֻבָּר אִם לֹא יִתְקַלְקְלוּ הַפֵּרוֹת עַד לְאַחַר יוֹם טוֹב, כִּי אִם מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכוֹל בַּמּוֹעֵד. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְצַמְצֵם, אֶלָּא תוֹלֵשׁ בְּהַרְוָחָה, וְאִם יוֹתִיר, יוֹתִיר. וְכֵן עֵצִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַסָּקָה בַּמּוֹעֵד, מֻתָּר לְקַצְּצָם מִמְחֻבָּר

 וְאִם צָרִיךְ לִתְלוֹש בִֹּשְבִיל לְהַאֲכִיל לַבְּהֵמָה, יַעֲֹשֶה בְֹשִנוּי  וְאָסוּר לְלַקֵּט עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה לְיַפּוֹתוֹ לַחֲרִישָׁה. וְאִם נִכָּר שֶׁמְכַוֵּן לְצָרְכּוֹ שֶׁצָּרִיךְ לָעֵצִים, כְּגוֹן שֶׁנּוֹטֵל הַגְּדוֹלִים וּמַנִּיחַ הַקְּטַנִּים, מֻתָּר. וְכֵן אָסוּר לִקְצוֹץ עַנְפֵי הָאִילָן לְתַקְּנוֹ. וְאִם נִכָּר שֶׁמְכַוֵּן בִּשְׁבִיל הָעֲנָפִים לְהַאֲכִילָן לִבְהֶמְתּוֹ וְלֹא לְתַקְּנוֹ, כְּגוֹן שֶׁקּוֹצֵץ כֻּלָּן מִצַּד אֶחָד, מֻתָּר. 

אָסוּר לְגַלֵּחַ בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אֲפִלּוּ גִּלַּח אֶת עַצְמוֹ גַּם בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֶלָּא מִי שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים. וַאֲפִלּוּ יָצָא בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ פְּנַאי לְגַלֵּחַ אָז 

וְלִקְצוֹץ הַצִּפָּרְנַיִם, גַּם כֵּן אָסוּר. אַךְ אִם קְצָצָן בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, מֻתָּר לְקַצְּצָן גַּם בְּחֹל הַמּוֹעֵד וְכֵן אִשָּׁה לְצֹרֶךְ טְבִילָה מֻתֶּרֶת 

אָסוּר לְכַבֵּס שׁוּם דָּבָר, אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֶלָּא אִם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן לְכַבֵּס קֹדֶם יוֹם טוֹב. וְכֵן מִטְפָּחוֹת שֶׁמְלַפְּפִין בָּהֶן אֶת הַתִּינוֹקוֹת (חִתּוּלִים), כֵּיוָן שֶׁמַּשְׁתִּינִין תָּדִיר וּצְרִיכִין לָהֶם הַרְבֵּה, מֻתָּר לְכַבְּסָן, וְיִזָהֲרוּ לְכַבְּסָן בְּצִנְעָא 

כָּל דָּבָר שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ רְפוּאָה, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת, בֵּין לְאָדָם בֵּין לִבְהֵמָה 

חֶשְׁבּוֹנוֹת וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, שֶׁאִם לֹא יִכְתְּבֵם, יִשְׁכָּחֵם, מֻתָּר לְכָתְבָם, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי דָּבָר הָאָבֵד. וְכֵן מַה שֶּׁהוּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, מֻתָּר לִכְתֹּב. אֲבָל שְׁאָר דָּבָר, אָסוּר לִכְתֹּב. וְאִגֶּרֶת שְׁלוֹמִים שֶׁכּוֹתֵב אָדָם לַחֲבֵרוֹ, נוֹהֲגִין לִכְתֹּב בְּשִׁנּוי קְצָת, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹתְבִין שׁוּרָה רִאשׁוֹנָה עֲקֻמָּה. וּלְכָל מַה שֶּׁמֻּתָּר לִכְתּוֹב, מֻתָּר גַּם כֵּן לְתַקֵּן קֻלְמוּס וּדְיוֹ

מִי שֶׁצָּרִיךְ לְמָעוֹת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֶלָּא שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ פֶּן לֹא יִמְצָא לִלְווֹת לְאַחַר הַמּוֹעֵד, וְהַמַּלְוֶה אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַלְווֹת לוֹ בְּלִי שְׁטָר, מֻתָּר לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַשְּׁטָר 

אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בְּחֹל הַמּוֹעֵד מִשּׁוּם דְּאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה. אֲבָל מֻתָּר לְהַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ. וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה לִבְרִית מִילָה וּלְפִדְיוֹן הַבֵּן. גַּם מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה לִכְתִיבַת תְּנָאִים

מֻתָּר לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרְאֵלִים, שֶׁיַּעֲשׂוּ מְלַאכְתּוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד

מֻתָּר לָלֶכֶת חוּץ לַתְּחוּם, בֵּין בְּרַגְלָיו בֵּין בְּקָרוֹן בֵּין רָכוּב