Halocho #1929 - BeHaB; another fast?

The custom is to say extra סְלִיחוֹת on the first "Monday, Thursday and Monday" in the month following פֶּסַח and סֻכּוֹת.

Some communities do this on the last "Monday, Thursday and Monday" of the month.

Since Monday is called "Yom Sheni" or "Yom Bet - ב" and Thursday is "Yom Chamishi" or "Yom Heh - ה" these days are referred to as BeHaB - בה"ב

Some people have the custom to fast on BeHaB.

A special מִּי שֶׁבֵּרַךְ was recited on Shabbat before the Torah was returned to the Aron Hakodesh, to bless those who will fast.

Despite being a "private" (not communal) fast day, a person need not "declare his intention to fast" during the Mincha-Amida of the preceding day, if he already answered אָמֵן to the Mi-Sheberach on Shabbat.

Yet, answering אָמֵן to the מִּי שֶׁבֵּרַךְ does not oblige one to fast.

Even if one intended to fast when answering אָמֵן and then on the designated day there was a סְעוּדַת מִצְוָה (e.g. בְּרִית מִילָה or סִיּוּם or פִּדְיוֹן הַבֵּן) one should join the meal and not fast.

However, if one "declared his intention to fast" during the Mincha-Amida of the preceding day, then one needs to fast.

Tomorrow (Monday), and Thursday and next week Monday are BeHaB in most communities.

Source: Kitzur Shulchan Aruch 127:3, 14

- Danny
Sunday, 9 Marchesvan 5778

 וְכֵן תַּעֲנִית שֵׁנִי חֲמִישִּׁי וְשֵׁנִי שֶׁלְּאַחַר פֶּסַח וְסֻכּוֹת, אִם עָנָה אָמֵן אַחַר מִּי שֶׁבֵּרַךְ וְהָיָה דַּעְתּוֹ לְהִתְעַנּוֹת, דַּי בְּכָךְ וְאֵינוֹ צָרִיךְ קַבָּלָה אַחֶרֶת. וּמִכָּל מָקוֹם אִם מִתְחָרֵט וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְעַנּוֹת, רַשַּׁאי, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו בְּפֵרוּשׁ וְלֹא הוֹצִיא בְּפִיו שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִתְעַנּוֹת

תַּעֲנִית שֵׁנִי חֲמִישִּׁי וְשֵׁנִי שֶׁלְּאַחַר פֶּסַח וְשֶׁלְּאַחַר סֻכּוֹת, וְכֵן בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה, שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ בִּשְׁעַת מִנְחָה, אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְעַנֶּה מִכֹּחַ הַמִּנְהָג, וַאֲפִלּוּ כִּוֵּן בִּשְׁעַת עֲנִיַּת אָמֵן עַל מִי שֶׁבֵּרַךְ, כָּל שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ בִּשְׁעַת מִנְחָה, אִם אֵרְעָה בְּרִית מִילָה אוֹ פִּדְיוֹן הַבֵּן אוֹ שְׁאָר סְעוּדַת מִצְוָה, מִצְוָה לֶאֱכוֹל וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַתָּרָה. כִּי כָל הַמִּתְעַנֶּה בְּיָמִים אֵלּוּ, עַל דַּעַת הַמִּנְהָג הוּא מִתְעַנֶּה, וְהַמִּנְהָג לֹא נִתְיַסֵּד לְהִתְעַנּוֹת בִּמְקוֹם סְעוּדַת מִצְוָה

בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּרִין לֶאֱכוֹל בִּסְעוּדַת מִצְוָה נִפְסֶקֶת הַתַּעֲנִית לְגַמְרֵי, וּמֻתָּר לֶאֱכֹל אַחַר כָּךְ גַּם בְּבֵיתוֹ. אֲבָל קֹדֶם הַסְּעוּדָה, אָסוּר לֶאֱכֹל